• וואלה! ראשי
  • הפוך לדף הבית
  • שלום אורחקרא דוארפתח תיבת דואר חינם!
  • מזג אוויר
  • מפות
  • קניות

"סוף זה תמיד התחלה"...

פייסבוק טוויטר

"סוף זה תמיד התחלה"...

שרון שלו

שנת הלימודים החדשה בפתח ואתה החששות, השאלות והתהיות, שמלוות אותנו ההורים והילדים כאחד: איך יהיה בגן החדש? האם הילד בשל למעבר? מי יהיו החברים? מי תהיה המורה?

סיום של תקופה מעלה בילדנו רגשות כמו: עצב, בלבול, געגוע וחוסר ודאות לקראת הבאות. עם זאת, עצם העובדה שזו התחלה חדשה ממלאת אותם גם בתחושות של סקרנות, שמחה, התלהבות וצפייה להיכרויות וחוויות חדשות.
אל תשכחו כי הילדים שלנו ניחנו בכוחות מדהימים וביכולת לייצור מעברים נכונים ומוצלחים עבורם. תפקידנו כהורים, הוא לייצור קרקע בטוחה ואיתנה בשעה זו. חשוב להעביר לילדים את המסר שאנחנו סומכים עליהם ועל הכוחות שטמונים בהם לעבור את התקופה החדשה.

איך עושים זאת?
נושא ה"מעברים" הוא נושא רחב, וכולל מחד הזדמנויות חדשות ומאידך פוטנציאל למשבר אם לא מנהלים אותו בצורה נכונה.
אסור לנו ההורים להקל ראש בשינוי המתקרב – קטן כגדול: להחליף גננת או מורה זה שינוי! לעבור ממטפלת למשפחתון זה שינוי! ולעלות מגן לכיתה א' זה שינוי!
מהות השינוי, הוא לוותר על שיגרה, על הרגל ולהתחיל דבר חדש. לכל מעבר יש נקודת התחלה ויש סוף ,אנחנו כהורים צריכים להכין את הילדים לפני המעבר ולתת להם את הזמן להסתגל לשינוי. הזמן בין המעברים הוא זמן ניטרלי שבו אנחנו מאפשרים לילד זמן לתהייה ,התבוננות, מחשבה והכנה נפשית ופיזית.


הכנה לפני המעבר
הדבר החשוב הוא בראש ובראשונה לדבר עם הילדים על מעברים בכלל והמעבר שעומד בפניהם לקראת השנה החדשה.
נתחיל בשיחה משפחתית שבה נדבר עם הילדים על מעברים שהם חוו ומכירים מניסיונם (עלייה מגן טרום חובה לחובה, מעבר דירה) וניזכר ביחד מה עזר להם להפוך את המעבר למוצלח.
נשתף אותם בתחושות דומות מתוך עולם התוכן שלנו בהווה ובעבר. איך אנחנו הרגשנו כילדים כשעלינו לכיתה א'? ממה חששנו כשהחלפנו מקום עבודה או כשהתחלף לנו הבוס?
שיתוף של הילדים ברגשות שלנו ההורים (ושל כלל המשפחה: אחים גדולים, סבא, סבתא) יחזקו את תחושת "הביחד" ויאפשרו לילדנו להבין, שהרגשות שמציפים אותם הם טבעיים ושאנחנו רואים את מה שעובר עליהם.

דרכים להפחתת חוסר הוודאות:
• לבקר בגן או בכיתה החדשה מספר פעמים לפני תחילת השנה כדי ליצור תחושה של מוכרות (להראות איפה נמצאת הכיתה, הברזייה, השירותים וכ"ו).
• למצוא דרכים להכיר מספר ילדים מהמסגרת החדשה (גן שעשועים קרוב לבית הוא מקום מצוין לפגוש את החברים החדשים). פנים מוכרות בתחילת השנה יוסיפו לתחושת הביטחון.
• לספר לילד על הגננת/המורה את כל הפרטים הידועים לנו עליה (קוראים לה ניצה, לימדה את נדבי השכן וכ"ו), להסביר שהיא תלווה אותו במהלך כל השנה.
• לשתף בהכנות לקראת המעבר- רכישה משותפת של ציוד לבית ספר/ לגן מבעוד מועד- תוך מתן בחירה לילד בהתאם לגיל וליכולת (זכרו לתת בחירה מתוך שניים או שלושה דברים כלומר: "איזה תיק אוכל את מעדיפה? נסיכות או נצנצים?")

קשיי המעבר בתקופה הראשונה:
השינוי והמעבר משפיעים על כל ילד בצורה שונה. בתקופת ההסתגלות הראשונה עלולות להופיע שלל התנהגויות כמו: חוסר שקט, חולמנות, שכחה של דברים, נטייה מהירה לבכי והיעלבויות, עצבנות ועד התפרצויות זעם ואלימות. כמו כן, יכולות להופיע התנהגויות רגרסיביות כמו קושי בפרידה בבוקר וחזרה לדפוסים מהם נגמלו (מוצץ, בקבוק, ואפילו לחזור להרטיב).

איך נתמודד עם הקשיים?
כשלילד קשה הוא קודם כל זקוק להכרה ברגשותיו. להכלה. עלינו להגיב בסבלנות לרגשות המציפים אותו, לחזק אותו ולהביע את האמון ביכולותיו. חשוב לחזור ולומר שאנחנו סומכים עליו ויודעים שמה שיעזור לו, זה הכוחות שלו, לתת לגיטימציה לרגשות והרבה הרבה אמפתיה.
"ציפיות זה לכריות"
פעמים רבות באמצעות מסרים גלויים או סמויים אנו מעבירים לילדים את הציפיות שלנו מהם. לעיתים הציפיות שלנו תואמות את שלהם, ולעיתים הם עשויות להוסיף להם חרדה.
"אלעד יסתדר מצוין בבית ספר. הוא גאון. הלימודים הם קלי קלות בשבילו".
"לאחותה עוד דאגתי, אבל היא? קטן עליה..."
חשוב לזכור שכל ילד הוא עולם ומלואו, ולכל ילד יש את הדרך שלו, ואת הזמן שלוקח לו להתאקלם. לנו ההורים יש תפקיד חשוב בדרך הזו ובראש ובראשונה להיות שם בשבילם עם הרבה סבלנות ובעיקר עידוד.


אין להשוות בין הילדים הגם שהם גדלים באותה משפחה. ככל שהאווירה המשפחתית בבית יותר מאפשרת ומשחררת, כך כל ילד יוכל להיות מי שהוא באמת עם הפחדים, החששות וסימני השאלה. כל אחד מאתנו מגיב לשינויים בדרך אחרת וצריך לקבל את זה גם אם לנו זה נראה פשוט וקל.
זכרו, אתם לא לבד! הגורמים המחנכים כמו הגננת, המורה, היועצת, או כל גורם חינוכי אחר מסייעים בהתאקלמות גם במקרים שההתאקלמות ארוכה יותר ,אל תהססו להיעזר.

זה הוא לא אנחנו:
חשוב לעשות הפרדה ביננו לבין הילדים, ולזכור שלא אנחנו הולכים לגן החדש, או עולים מחדש לכיתה א'. במידה ואנו נושאים זיכרונות לא טובים או חששות מפרידה, יש לעשות את מרב המאמצים שלא להעביר את אותן חששות לילד.
השבוע הראשון של המעבר חשוב מאוד להמשך, לכן טוב נעשה אם נבחר מראש את ההורה שיתמודד בצורה נכונה יותר עם השבוע הראשון של הקליטה.

להתחיל ברגל ימין:
ביום שלפני המעבר, הכינו ביחד את התלבושת והתיק, תכננו מה יאכל באותו היום (בכריך, או בארוחת צהריים משותפת), ארגנו אחר צהריים רגוע ומשפחתי ודאגו לשנת לילה טובה (עם כל ההתרגשות...). בבוקר המעבר, העירו אותו בשמחה, היו סבלניים, ותתחילו בחיוך וברגל ימין!

בהצלחה ושנה טובה לכולנו.

שרון שלו - מנחת קבוצות הורים מוסמכת - בשיטת אדלר